פוסט מס' 7- "הציונות-בעד ונגד" (רש"ר הירש)
בשיעור שהיה הייתי צריך לכתוב על יחסו של ה'רש"ר הירש' לציונות, בכדי כך הייתי צריך ללמוד על דמותו,גישתו ויחסו לציונות. בזכות מטלה זו נחשפתי לדמות שהשפיעה ואולי משפיעה גם היום בהיסטוריה של עם ישראל.
בשיעור שהיה הייתי צריך לכתוב על יחסו של ה'רש"ר הירש' לציונות, בכדי כך הייתי צריך ללמוד על דמותו,גישתו ויחסו לציונות. בזכות מטלה זו נחשפתי לדמות שהשפיעה ואולי משפיעה גם היום בהיסטוריה של עם ישראל.
[1]הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש)
נולד בעיר המבורג שבגרמניה בתאריך כד' בסיוון ה'תקסח, 20 ביוני 1808 עד כז' בטבת
ה'תרמט, 31 בדצמבר 1888.
היה מאבותיה של הזרם ה'נאו-אורתודוקסיה' (=
זרם אידאולוגי ביהדות האורתודוקסי שהתפתח בתחילת המאה ה-19 בעיקר בקרב יהדות גרמניה)
הרש"ר הירש עמד בראש המאבק ברפורמים
וקריאתו לדתיים השמרנים לפרוש מכלל הציבור היהודי שזנח את שמירת המצוות, דגל בעצמו
במודרניזציה מקיפות בגדרי שיטתו "תורה עם דרך ארץ" (בתקופת הרש"ר
הירש היה פולמוס גדול בין רבני אירופה [שיטת החת"ם סופר- "אין חדש תחת
השמש", לגבי שילוב לימודי חוץ\אקדמיה עם\ללא לימודי היהדות.] רבנים רבים ראו
את ה'עזיבה מהישיבה ולעיתים את היהדות' לטובת לימודים אקדמאיים כאסון לעם ישראל,
שיטתו של הר"שר הירש הייתה- לימודי התורה יכולים להשתלב עם הלימודים
האקדמאיים)
רבותיו- הרב יצחק ברנייס והרב יעקב עטלינגר.
חיבוריו- אגרות צפון, ספר חורב, פירוש לחמישה חומשי
תורה, פירוש לספר תהילים, המצוות כסמלים, יסודות החינוך-שיחות פדגוגיות.
יחסו של הרש"ר הירש לארץ ישראל.
הרש"ר
הירש רואה בארץ ישראל צורך
ואמצעי לקיום המצוות, אך לא כמטרה בפני עצמה. עם ישראל התגבש כעם עוד בטרם הייתה
לו אדמה משלו.
[2]"במדבר קיבל את התורה ובכך היה
לעם במדבר. בלא ארץ ובלא אחוזת אדמה - היה לגוף אשר נשמתו תורתו... התורה, מילוי
הרצון האלוהי - הם לו אחוזת אדמתו ומטרתו... כי אין לנו אלא לקדש את עצמנו לעשיית
רצונו, כדי שנקבל מידי ה' כשפע של אמצעים גם את הברכה היקרה לכל בני אדם... לכן
ניתנו לו לאחוזה ארץ וברכותיה, ניתנה לו מערכת מדינה, אך לא כמטרה ניתנו אלה..."
המדינה
בימי ממלכות ישראל לא הייתה לעם ישראל אלא אמצעי לקיום יעוד רוחני שמתגשם במצוות
התלויות בארץ, ולשם כך הוא נזקק למסגרות לאומיות כארץ וממלכה. אך לאחר שחטא עם
ישראל וגלה לבין העמים, נשתנתה דרכו והוא מקיים את ייעודו במעשיהם של יחידים בין
האומות, עד אשר תגיע עת הגאולה.
[3]"אותה דחיקת הרגלים ואותה
ההגבלה בדרך החיים אינן תנאי מהותי של הגלות, אלא חובה, עד כמה שאפשר, להתאזרח
במדינה שקבלה אותנו לגור בה, לדרוש לשלום ענייננו אנו שלא במופרד מטובתה של
המדינה. ואמנם ההתחברות הזאת אל המדינות שבכל מקום הרי היא אפשרית, בלא שתזיק לרוח
היהדות; שכן אותם חיי המדינה העצמאיים של ישראל בימי קדם לא היו עצם ותכלית לעממות
ישראל, אלא שימשו אמצעי לבצע בו את ייעודו הרוחני.
מעולם לא שימשו ארץ וקרקע קשר
לאיחודו, אלא המשימה המשותפת של התורה היא שהטילה עליו את הקשר הזה ... עד אשר יבוא יום וה׳ יאחד את
בני ישראל גם איחוד חיצוני בארץ והתורה תהיה להם שוב ליסוד מוסד של מדינתם, להיות
להם לדוגמה ולמופת ולהתגלות ה׳ ותעודת האדם — עתיד, שנועד כתכלית וקץ לגלות, עתיד
מקווה אך אין בכוחנו להגשימו למעשה בעצם ידינו"
על פי שתי מקורות אלו רואים את העדפתו ודירוגו של הרב כלפיי ארץ ישראל לעומת שמירת וקיום תורת ה'. "..אין לנו אלא לקדש את עצמנו
לעשיית רצונו.." , אילו העלייה לא"י והיישוב בה איננה מטרה. בציטוט
השני הרב כותב, שאין עניין לדחוק
בגלות בכך שאנחנו עולים לארץ ישראל, אלא עלינו להסתפק בכל מדינה שמסכימה לקבל אותנו
במידה ולא תזיק לרוח היהדות-שמירת תורת ה' וקיום המצוות. ולעתיד לבוא ה' יאחד את
בנ"י ובכך נוכל לעלות לא"י ולייסד מוסד תורני בארץ ישראל, שכרגע
"אין בכוחנו להגשימו למעשה בעצם ידינו.."
יחסו של הרש"ר הירש לרעיון
הלאומי ובנין הארץ
הרב הירש רואה את הבסיס של עם ישראל
כעם שמטרתו הוא לגדול ולהתפתח מתוך תורה, ואת הארץ כאמצעי לקיום דברי התורה.
. הרב מתאר את ייעודו
של עם ישראל כעם דווקא, ולא רק כקהילה דתית
[4]"בבשרו [5]"ולקחתי
אתכם לי לעם" הכריז ה' על התכלית החיובית של גאולת מצרים. לא "קהילה כנסייתית",
שתתפלל אליו - אם לדבר במושגים ובלשון של זמננו - ביקש ה' לכונן, כי אם
"עם", "אומה", ציבור בעל צביון "חברתי",
"מדינה", חייבת לצמוח מגאולה זו, מדינה אשר כל הווייתה
"החברתית" תהיה נעוצה בה', בנויה על ידו, מיוסדת עליו, מעוצבת על ידו
ומוקדשת לו."
נראה מתוך ציטוט זה שהרב רואה בארץ ישראל
כמקום, מדינה, חברה שכל הווייתה "תהיה נעוצה בה' ומיוסדת עליו..ומוקדשת
לו.."
עם זאת, הרב
התנגד נחרצות לראשוני חיבת ציון ולרעיון החדש של הלאומיות היהודית כמטרה לגאולת העם, אף
בצביונה הדתי. וסבר שהגאולה תלויה בשיבת עם ישראל בתשובה, ולא בהשתדלות מעשית.
בספרו חורב כתב:
[6]"הננו מחויבים: גם בארצות מושבנו
בגולה להתאבל על חרבן ארצנו ולצפות ולקוות, כי ישיב ה׳ את שבות עמו ויקבץ את נדחי
ישראל בעת רצון מלפניו, אבל בידיעה נכונה, כי כל אלה יבואו בעתם ובזמנם ורק
באופן אם ישראל ימלא את מלואי חובותיו עפ׳י התורה והמצוה, אף החובה ההיא תאסור
עלינו ע״י איזה אמצעי חיצוני, להוציא בחזקה לפועל את ההתאחדות הכללית ע״י קנין
הארץ."
במכתב לרב צבי הירש קלישר מראשוני חובבי ציון, הרב
מתנגד לכך במפורש, ואינו רואה בכך שום מצווה, בהתאם לכך הרב הירש מסתמך על מסורת
ישראל העתיקה.
[7]"להרב צבי
הירש קלישר, אב"ד טהורן ... דעתי קצרה מהכיר את הטוב והאמת אשר יפרחו כפי דעתו הרמה מהשתדלותו בעניין
ישוב א"י, ואת אשר לבבו למצווה וגם חובה גדולה יחשוב, לקט שכלי לא כן ידומה.
ואני בעניי אשר אין לי עסק בנסתרות אין טוב לי כי אם להחזיק
בדרך הכבושה מאבותינו קדמונינו נ"ע, אשר לא שמו לנגד עינינו כי אם להיות
חרדים בכל מאמצי כחנו לתקן דרכנו בדרך התורה לפני אלוקינו ולהרים מכשול מקרבנו,
ולצפות לגאולה בכל יום אם בקולו נשמע. ומעולם לא שמו על שכמנו דרך הגאולה על ידי חיזוק ותיקון אדמת קדש,
כי אם על ידי חיזוק ותיקון לבבנו ומעשנו לתושיה"
הרש"ר הירש במכתבו לרב
קלישר מדגיש את הנכתב לעיל-המטרה העיקרית
היא לחזור בתשובה, חיזוק ותיקון לבבנו ומעשנו על פי דרך התורה ולצפות לגאולה! אנחנו
צריכים להיות פאסיביים בכל הנוגע לעלייה ויישוב ארץ ישראל.
עם זאת הרב ראה חובה דתית עבור היהודים
בכל ארצות פזוריהם, לשמור על חוקי המדינה בה הם נמצאים, ולפעול לטובתה בלב ונפש
חפצה, כפי שכתב בספרו "חורב" בדרשתו בט' באב תרט"ו
(1855) תקף רב רפורמי שטען כי המשך האבלות ביום הצום מהווה בגידה במולדת.
הרש"ר אמר כי אילו היו היהודים מייחלים לחידוש לאומי היה הלה צודק לחלוטין,
אך הדבר היחיד שמתאבלים עליו הוא ריבונות התורה.
לסיכום:
הרש"ר הירש מתוקף כמנהיג בקרב
יהודי גרמניה מתנגד לעלייה לארץ ישראל ויישובה מתוך מניע דתי\אידאולוגי (אפילו אם
יתאפשר לקיים אורח חיים דתי בא"י), בכך ששולח מכתב לרב קלישר ובו עולה תמיהה,
שאלה ואולי גם דרישה איך מתרחקים מדרך עיניהם של אבותינו הקדמונים אשר שמו לנגדנו
"להיות חרדים בכל מאמצי כחנו לתקן דרכנו בדרך התורה לפני אלוקינו ולהרים
מכשול מקרבנו, ולצפות לגאולה בכל יום בקולו.." ומטרתנו כאומה (ע"פ יחסו
של הרב לעם ישראל כ'אומה' ) היא לשמר את דרך ה' ולקיים את מצוותי. ולגבי השיבה
והיישוב בא"י זה עניין פאסיבי לחלוטין שבא לידי ביטוי בשמירת התורה וקיום
המצוות, ובתפילות וציפייה גדולה לגאולה בארצות העולם (וזה בתנאי שישנה אפשרות
לקיים בארצות אלו אורח חיים תורני)
בעת כתיבת עבודה זו,
הופתעתי לגלות את דעתו של הרש"ר הירש שהיא כנגד המפעל הציוני של יישוב הארץ.
בכל מוסדות לימודיי מקטנות ועד היום ( משתייך לזרם הציבור הדתי-לאומי) תמיד נהגו
הרבנים לצטט את כתביו של הרב. עד לכתיבת עבודה זו לא ידעתי שזאת גישתו של הרב
לציונות. אין בכוונתי להעביר ביקורת על גישתו של הרב חלילה או לומר שאין ללמוד
יותר מכתביו עכב גישתו של הרב לציונות, להפך כל אדם ייקח את כתביו של הרב לאן
שליבו חפץ ואם גישתו של הרב מטרידה את מנוחתו, אותו אדם יחקור לעומק ויברר גישות
נוספות או מקבילות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה